עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' ראובן אבן חיים

החלטה

מבוא

לפני בקשת הנתבע, אשר הוגשה לתיק ביום 21/11/13 , "להעברת התובענה לבית המשפט לעניינים מנהליים בשל חוסר סמכות עניינית". טענת המבקש הינה, כי על בית המשפט להורות על העברת התובענה לבית המשפט לעניינים מנהליים, היות עסקנין בתובענה שאינה בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום. לטענת המבקש, התובענה, כפי שהיא, נמנית עם העניינים המנויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

המבקש מפנה לפסיקה בנושא בטלותו של פסק דין הניתן בהעדר סמכות, וכן לעיקרון החוקיות הטמון בבקשה. עוד טוען המבקש, כי פסק דין שיינתן בהעדר סמכות כמוהו כפס"ד בטל ומבוטל.

בקשה זו, הוגשה לבית המשפט בשיהוי ניכר, לאחר שמיעת ראיות והוכחות בתיק, לאחר הגשת סיכומי התובעת, לאחר שלתיק שוגרה הודעת הנתבע על החלפת ייצוג עורך דינו וניתנה לו לפנים משורת הדין ארכה נוספת להגשת הסיכומים מטעמו, ועם הגעת המועד למתן פסק דין בתובענה.

עיקרי התובענה בתמצית

התובענה שבפניי, הינה תובענה למתן סעד של פינוי וסילוק יד, והחזרת חזקה של הנתבע בדירה, השייכת לתובעת ואשר בה, כך נטען, התגוררו הוריו של הנתבע בטרם פטירתם. כמו כן, בקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם דמי שימוש ראויים בגין החזקתו בדירה, מאז מות הוריו ועד למועד להגשת התביעה. למעשה התובעת עותרת לפנות את הנתבע מהדירה ברחוב כתב סופר 3 באשקלון ( להלן: "הדירה") דירה אשר היא משמשת כמנהלת שלו.

המבקש, קרי, הנתבע, מתגורר כיום בגפו בדירה נשואת התובענה ואשר שייכת לתובעת, שהינה חברה משכנת המנהלת מרשמים על פיהם נרשמים משתכנים בלשכת רישום מקרקעין, בהתאם לחוק רישום שיכונים ציבוריים, תשכ"ד -1964, ובעלת הזכויות בדירה.

טענת התובעת הינה כי הנתבע אינו עונה להגדרה של "דייר ממשיך" ע"פ חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998, היות ובבעלותו דירה אחרת, והן כי לא גר בדירה נשואת התובענה, יחד עם הוריו הזכאים, משך הזמן הרלוונטי לצורך הגדרתו כ"דייר ממשיך" על פי חוק. הנתבע, מאידך, טען הוא זכאי להמשיך להתגורר בדירה, הן בשל העובדה כי הוא מתגורר בה שנים ו/או כי הוא התגורר בה שלוש שנים לפני פטירת הוריו.

לאחר הגשת התביעה לפינוי וסילוק היד, הסכימו הצדדים להקפאת ההליך בבית משפט זה, לצורך הגשת בקשה לוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון, להקניית זכויות של דייר ממשיך, בדירה נשואת התובענה. ואכן הנתבע- המבקש- הגיש בקשה זו וביום 18/1/12 ניתנה הודעת משרד הבינוי והשיכון, לפיה הוועדה העליונה אשר התכנסה ודנה בנושא זה ביום 10/1/12, החליטה לדחות את בקשתו זו של הנתבע.

בדיון הקד"מ שהתנהל בפני מיום 13/3/13, ניתנה החלטת בית המשפט לפיה הנתבע יודיע לבית המשפט עד ליום 4/4/13 האם הוא מעוניין להקפיא את ההליך פעם נוספת, על מנת לאפשר לו הגשת עתירה מנהלית על ההחלטה מיום 10/1/12 , ושתוצאותיה יחייבו גם את כל הצדדים בעניין. חרף החלטה זו של בית המשפט, הנתבע לא הגיש כל הודעה מטעמו עד למועד הנקוב, וגם לא לאחר מכן, וזאת חרף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט בנושא.

נוכח זאת, הוחלט על המשך ההליך שלפניי, שעניינו פינוי וסילוק ידו של הנתבע מהדירה נשוא התובענה. הנתבע טען בפני כנגד החלטתה של ועדת האכלוס העליונה, הציג ראיות וניהל דיון הוכחות לגופה של התביעה לסילוק ידו מהדירה.

המסגרת הנורמטיבית

המסגרת הנורמטיבית לבקשה זו מעוגנת בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס- 2000, בסעיף 1 לחוק, המגדיר מהו "עניין מנהלי", ובסעיף 13 לתוספת הראשונה לחוק, הקובע כי בפני בית משפט לעניינים מנהליים תידון:

"החלטה של רשות בעניין דיור ציבורי לפי חוק הדיור הציבורי...ולפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי...וכן ענייני דיור ציבורי לפי כל נוהל".

סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 , קובע את גדר סמכותו העניינית של בית המשפט השלום לפיו הוא מוסמך לדון בתביעות חזקה ושימוש, וממלא מוסמך הוא לדון בתובענה לסילוק יד, כדוגמת תובענה זו.

כמו כן, קובע סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 את סמכותו הנגררת של בית המשפט לדון בענין שאינו בסמכותו העניינית, כלהלן:

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב, שאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

האם מוסמך בית משפט זה, לדון בתובענה לסילוק ידו של הנתבע מהדירה נשוא התביעה, כשברקע קיימות החלטות מינהליות, שתקיפתן הישירה, הינה בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים? תשובה לכך, הינה חיובית, הכל כפי שאפרט להלן.

דיון והכרעה